מהי סכיזופרניה? עד כמה היא נפוצה? והאם ניתן לצאת ממנה?

סכיזופרניה היא הפרעה נפשית מורכבת, שבה ישנה פגיעה ביכולת להבין ולפרש את המציאות.

אנשים רבים סוברים בטעות שסכיזופרניה היא פיצול אישיות, ולכן חשוב להדגיש: סכיזופרניה אינה פיצול אישיות.

מקובל לדבר על 3 קטגוריות של סימנים בסכיזורפניה: סימנים חיוביים, סימנים שליליים וסימנים קוגניטיביים. אותם תסמינים הכוללים קשיים בתהליך החשיבה, הזיות, מחשבות שווא, חשיבה בלתי מאורגנת ואופן דיבור או התנהגות חריגים נקראים סימנים חיוביים.לצידם, סובלים החולים הסכיזופרנים גם מסימנים שליליים בהם ניתן להזכיר קהות רגשית, הימנעות מקשרים חברתיים, חוסר מוטיבציה ועניין ועוד. קבוצת הסימנים האחרונה הינה הסימנים הקוגניטיביים של המחלה  אשר יכולים לבא לידי ביטוי בהפרעה בזיכרון, קושי בריכוז וקושי בהבנה של מידע.

שיעור המחלה עומד על כ-1% מכלל האוכלוסייה, כלומר 1 מכל 100 בני אדם והיא נוטה להתפרץ בעשור השני לחיים. היא שכיחה בגברים ובנשים במידה דומה, אם כי התפרצותה אצל גברים היא מוקדמת מזו של נשים. אבחנה תיעשה בהתאם לקריטריונים המופיעים בספר המחלות הפסיכיאטריות – ה-DSM על ידי פסיכיאטר מומחה.

לחיות עם המחלה

סכיזופרניה היא מחלה כרונית  הנמשכת כל החיים. יש בה תקופות שקטות יותר, שבהן דרוש מעקב רפואי וטיפול תרופתי בלבד, אולם לעיתים מופיעות התלקחויות של המחלה (התלקחות פסיכוטית). במקרים אלה, נדרשת התערבות אינטנסיבית ולעיתים אף אשפוז כדי לשמור על בטיחות המטופל ולאפשר את הטיפול המתאים.

חשוב ללמוד לחיות עם המחלה – להיות במעקב רפואי מסודר וליטול את הטיפול התרופתי המומלץ על פי הנחיות הרופא המטפל. כמו כן, חשוב להיות גם בקשר עם גורמים סוציאלים על מנת לאפשר הדרכה של המטופל ומשפחתו ולאפשר השתלבות בחיי קהילה. מטרתם של הטיפולים השונים בסכיזופרניה הינה לאפשר למטופל  איכות חיים וניהול של אורח חיים מתגמל ומשמעותי.

הטיפולים התרופתיים במחלה הסכיזופרניה הינם לרב מקבוצת התכשירים האנטי-פסיכוטיים. תכשירים אלה יעילים במיגור סימני המחלה, במידה והם אכן ניטלים כנדרש. קיימות תרופות אנטי-פסיכוטיות רבות וחשוב כי כל מטופל יקבל את הטיפול המתאים לו ביותר, טיפול אשר יאפשר נטילה כרונית, עם מינימום של תופעות לוואי ובטיחות מטאבולית מירבית.