כל התרופות והטיפולים לאוסטיאופורוזיס

מטרת הטיפול באוסטיאופורוזיס הינה להקטין את הסיכון לשברים ולמנוע אובדן עצם. לאורח חיים בריא; פעילות גופנית סדירה, תזונה עשירה בסידן ובויטמין D, הפסקת עישון והימנעות מצריכה מופרזת של אלכוהול, חשיבות גבוהה בהגנה מפני הדלדלות נוספת של העצם. לצד אימוץ אורח חיים בריא, ניתן גם טיפול תרופתי.

הטיפול התרופתי באוסטיאופורוזיס – האטת ההרס וחיזוק בנייתה של העצם

הטיפול באוסטיאופורוזיס כולל שלוש קבוצות עיקריות של תרופות, על פי מנגנון הפעולה שלהן:
א. תרופות המפחיתות פירוק עצם על ידי עיכוב התאים האוסטיאוקלסטים. בעזרת תרופות אלה אפשר לשמר ואף להעלות במידה מוגבלת את צפיפות העצם.
ב. תרופות אנאבוליות – קבוצת תרופות זו פועלת במנגנון עידוד בניית העצם ושיקום המבנה המיקרוסטרקטוראלי שלה. הטיפול בקבוצת תרופות זו מיועד לחולים הסובלים מאוסטיאופורוזיס קשה.
ג. תרופות שמנגנון פעולתן אינו ברור.

תרופות המפחיתות פירוק עצם

ביספוספונטים

קבוצת תרופות זו מהווה לרב קו טיפול ראשון באוסטיאופורוזיס. הביספוספונטים נספחים לעצם ובולמים את פעילות האוסטיאוקלסטים – התאים מפרקי העצם. הם נחשבים יעילים בהעלאת צפיפות העצם בעמוד השדרה ובמפרק הירך ועל כן הם מפחיתים את הסיכון לשברים אוסטיאופורוטים. הם ניתנים כטבליות לבליעה או ישירות לוריד. כיום רשומים בישראל שלושה תכשירים המותווים לטיפול באוסטיאופורוזיס לגברים ונשים מקבוצת הביספוספונאטים

Alendronate (פוסאלאן, מקסיבון) – ניתן כטיפול יומי או טיפול חד שבועי. נטילת התכשיר הוכיחה עלייה בצפיפות העצם והפחתה של 50% בסיכון לשברים אוסטיאופורוטים. תופעות לוואי העיקריות קשורות לדרכי העיכול העליונות, והסיכוי לסבול מהן פוחת אם מקפידים על הוראות הנטילה.
Risedronate (אקטונל, ריבון, ריסרונאט טבע) –ניתנת במינון חד יומי, חד שבועי או פעם בחודש. הטיפול בריזדונאט הוכיח עלייה בצפיפות העצם וירידה בסיכון לשברים אוסטיאופורוטים. בדומה לאלנדרונאט, תופעות הלוואי העיקריות בדרכי העיכול פוחתות עם הקפדה על הוראות הנטילה.
Zoledronate או Zoledronic Acid (אקלסטה, זולדרוניק, זולדרוניק טבע, טבדרוניק) – ניתנת ישירות לוריד והוכיחה יעילות במניעת שברים בחוליות עמוד השדרה, צוואר הירך ובגפיים. תופעות הלוואי העיקריות של חומצה זולדרונית הן חום וכאבי שרירים ושלד המופיעים אצל כ-10-15% מהמטופלים בשבוע הראשון לאחר מתן העירוי.
עד כה, אין הסכמה חד משמעית בקרב המומחים באשר למשך הטיפול בביספוספונאטים – יש הממליצים על הפסקות יזומות לאחר 5-10 שנים והערכה מחודשת של מצב המטופל באמצעות בדיקת צפיפות עצם.

קבוצת SERMs)  Selective estrogen receptor modulators)

מפעילים בררניים של קולטני אסטרוגן. לתרופות מקבוצה זו יש השפעה אגוניסטית-אנטגוניסטית על קולטני אסטרוגן ברקמות השונות והם מדמים את פעילות האסטרוגן ומספקים הגנה מפני פירוק באופן דומה לאסטרוגן האנדוגני. הטיפול בתרופות מקבוצת SERMs מתאים לנשים לאחר מנופאוזה (אינו מתאים לגברים או לנשים לפני גיל הבלות). מהווים תחליף לאסטרוגן בהגנה על העצם.
Bazedoxifene (קונבריזה, דואביב)
Raloxifene (אויסטה, רלוקסיפן טבע)

Denosumab

נוגדן מונוקלונאלי הנקשר לחלבון האחראי על ספיגת העצם. נוגדן זה מאט את תהליך הספיגה, ושומר על צפיפות העצם.
Denosumab (פרוליה, קסג'בה) – ניתן בזריקה תת עורית כל שישה חודשים. התרופה רשומה לטיפול בנשים לאחר המנופאוזה ובגברים הסובלים מסרטן הערמונית ומקבלים טיפול המדכא את הייצור של הורמוני המין. השימוש בדנוסומאב מתאים גם לחולי אי ספיקת כליות.

קלציטונין

קלציטונין הוא הורמון המיוצר בבלוטת התריס ומסייע בוויסות של רמות הסידן בגוף. לקלציטונין יש השפעה אנטי-אוסטיאוקלסטית, כלומר; הוא מעכב את התאים האוסטיאוקלסטים, המפרקים את העצם. הטיפול מותווה למניעה של אוסטיאופורוזיס אצל נשים בגיל המעבר. קלציטונין מסונתז במספר צורות והנפוצה היא קלציטונין ממקור סלמון.
קלציטונין סלמון (Salmon calcitonin) – ניתן בהזרקה תת עורית או כתרסיס לאף. התרסיס הוכיח כי הוא יעיל בהעלאת צפיפות העצם בעמוד השדרה והפחתת שברים אוסטיאופורוטים בגפיים ובצוואר הירך. תופעות הלוואי העיקריות של תכשירים אלה הן גלי חום, סומק, בחילה ופריחה בעור והן שכיחות יותר לאחר זריקות. תרסיס האף עלל לגרום לריניטיס.

תרופות אנאבוליות –מעודדות בניית עצם

Teriparatide (פורטיאו) – מקטע של הורמון PTH) Parathyroid hormone) הניתן בהזרקה תת עורית פעם ביום למשך שנתיים. טיפול זה יכול להתאים לאנשים אשר אינם מסוגלים לקבל טיפול בביספוספונאטים עקב אי סבילות. הטיפול רשום גם לנשים וגם לגברים. תופעות הלוואי העיקריות של התכשיר הן בחילות, תחושת חום, התכווצויות בשרירי הגפיים וכאבי מפרקים והן חולפות בדרך כלל במשך הטיפול.

תרופות שמנגנון פעולתן אינו ברור

Strontium Ranelate (פרוטלוס) – מבוסס על סטרונציום המצוי בכמויות מזעריות בתזונה ויש לו זיקה למינראל העצם. לתכשיר יש הפשעה על הפחתת פירוק העצם ובנייתה, אם כי מנגנון הפעולה שלו אינו ברור דיו. הטיפול מעלה בצורה ניכרת את צפיפות העצם ומפחית סיכון לשברים.
הטיפול ניתן במינון יומי באבקה המומסת במים במתן פומי.
תרופות אחרות – קיימות תרופות נוספות לטיפול באוסטיאופורוזיס, אך הטיפול בהן פחות מקובל, ביניהן פלואוריד, סטרואידים אנאבולים ואלפאקלצידול.

שינוי באורח החיים – אימוץ הרגלים בריאים

הרגלים טובים ובריאים לחיים ניתן ומומלץ לאמץ בשלב מוקדם והם חשובים כפליים באנשים שאובחנה אצלם מחלת האוסטיאופורוזיס. להלן מספר המלצות:

• פעילות גופנית – קיימים תרגילי דחיסה והעמסה המיועדים במיוחד לאוסטיאופורוזיס, אך כל פעילות גופנית חשובה לשמירה על גמישות, ניידות ושיווי המשקל ובכך מסייעת בהפחתת נפילות.
• עישון ואלכהול מזיקים לשלד ולעצמות. מומלץ להפסיק לעשן ולהימנע משתייה מופרזת של אלכהול.
• תזונה הקפידו על תזונה עשירה בסידן ובויטמין D.
• שימוש במלחי סידן– סידן הוא אחד הגורמים החשובים לבריאות העצם. טיפול בתוספי סידן בלבד אינו יכול לבלום את תהליך איבוד העצם המתרחש לאחר גיל המעבר ועל כן הוא ניתן יחד עם טיפולים תרופתיים אחרים. שני מלחי הסידן העיקריים הנמצאים בשימוש קליני הם קאלציום קרבונאט וקלציום ציטראט. תוספי הסידן ניתנים על פי הצורך ובהתאמה לצריכה היומית המומלצת של סידן. באנשים מעל גיל 51 עומדת הצריכה היומית המומלצת על כ-1,200 מ"ג סידן ביום.
• תוספי ויטמין D – ויטמין D נוצר בעת חשיפה לשמש. בארצות הסובלות ממחסור בשמש נמצא חסר בויטמין D. על אף היותה של ישראל ארץ שטופת שמש, עדיין עלול להיווצר חסר בויטמין D – עקב התגוננות גבוהה ומוצדקת מפני קרינת השמש (למניעת סיכון לסרטן העור ופיגמנטציה), מיעוט יציאה מהבית אצל אנשים קשישים וסיבות נוספות. לויטמין D תפקיד חשוב – הוא מייעל את ספיגת הסידן והזרחן במעי ומשפיע על בריאות השלד והשרירים. תוספי הסידן מכילים תוספת של ויטמין D, אך באנשים עם אוסטיאופורוזיס נדרשת כמות של כ-800 יחידות ועל כן עשוי הרופא להמליץ על תוספת ויטמין D.
• נקטו בצעדי מונעים נפילות וחבלות
• פנו לרופא לקבלת טיפול תרופתי מתאים לעצירת התקדמות האוסטיאופורוזיס.

טיפול באסטרוגן (ET)

גיל המעבר משפיע על נשים במגוון דרכים- חלק מהנשים לא מרגישות בכך כלל בעוד שאחרות חוות תסמינים שונים ובלתי נעימים. נטילת הורמונים מקלה על תסמיני גיל המעבר והטיפול באסטרוגן הוא הטיפול ההורמונאלי המועדף. לעיתים אסטרוגן בשילוב עם הורמונים נוספים. אסטרוגן מעכב תהליך דלדול העצם ועל כן, נשים המקבלות טיפול לגיל המעבר זוכות להגנה מאוסטיאופורוזיס. כיום, לא מומלץ לטפל באסטרוגנים למניעת מחלות כרוניות, כולל אוסטיאופורוזיס, ובכל מקרה, החלטה על טיפול באסטרוגן חליפי צריכה להתקבל באופן פרטני לכל אישה.
Tibolone (ליויאל) – תכשיר סטרואידי בעל פעילות הורמונאלית משולבת – אסטרוגנית, פרוגסטרונית ואנדרוגנית. בדומה לאסטרוגן, תכשיר זה מונע הידלדלות עצם בנשים במנופאוזה ומפחית את הסיכון לשברים אוסטיאופורוטים. יחד עם זאת, השימוש בו כרוך בסיכון מוגבר לאירועים מוחיים. יש דיווחים סותרים לגבי השפעת הטיפול על הסיכון לסרטן השד.
פיטואסטרוגנים – לחומרים אלה פעילות חלשה דמויית אסטרוגן, אך אין הוכחות ליעילותם בטיפול באוסטיאופורוזיס או במניעת המחלה.
Beta estradiol (אסטרופם)
Estradiol+norethisterone (אביאנה, נובופם, קליוג'סט)
Estradiol+Dospirenone (אנג'ליק)