כיצד מטפלים ביתר לחץ דם
לחץ דם גבוה, המכונה גם יתר לחץ דם, הוא מצב מסוכן הדורש מעקב וטיפול רפואי. כיצד עושים זאת?
קיים מנעד רחב של טיפולים להורדת לחץ דם גבוה: החל בשינויים באורח החיים וכלה בטיפול תרופתי. סוג הטיפול יותאם באופן אישי על ידי הרופא המטפל לפי חומרת המצב הבריאותי הכללי, אורח חייו וגילו של המטופל.
כיצד משנים את אורח החיים?
שינוי באורח חיים יומלץ לרוב כטיפול ראשוני במחלה והוא עשוי להפחית את יתר לחץ הדם, ולמנוע או לדחות את הצורך בטיפול תרופתי.
- הפסקת עישון – מאחר שעישון מקשיח את העורקים בטווח הארוך, הפסקת עישון במקרה של יתר לחץ דם עשויה לתרום למצב הבריאותי.
- פעילות גופנית סדירה – מומלץ להקפיד על פעילות אירובית (שחיה, הליכה, ריצה קלה, רכיבה על אופניים) סדירה לאורך השבוע. יש להיוועץ עם רופא לגבי סוג הפעילות ותדירותה בהתאם למצב המטופל.
- תזונה נכונה – ההמלצה היא לסגל תפריט עשיר בירקות ובפירות, מוצרי חלב רזים, אגוזים, דגנים, קטניות, בשר רזה עוף ודגים, וזאת לצד הפחתת צריכת מוצרי בשר שמנים, שומן רווי ומשקאות עתירי סוכר.
- ירידה במשקל – קיים קשר בין השמנת יתר ללחץ דם גבוה. מומלצת ירידה במשקל לאנשים שמנים ואנשים הסובלים מעודף משקל.
- דיאטה דלת מלח - הגבלת המלח (נתרן) במזון עשויה להפחית את לחץ הדם.
- הפחתה בצריכת אלכוהול –ההמלצה היא להגביל את כמות האלכוהול היומית לעד שתי מנות אלכוהול לגברים ועד מנה לנשים או לגברים רזים (מנת אלכוהול= 350 מ"ל בירה או 150 מ"ל יין).
אילו תרופות ניתנות כנגד יתר לחץ דם?
התרופות להפחתת יתר לחץ דם פועלות במספר מנגנונים שונים , ועל כן, לא מן הנמנע שירשמו מספר סוגים של תרופות בו זמנית. סוגי התרופות המשמשות לטיפול ביתר לחץ דם הן:
- תרופות משתנות (תיאזידים ושאינם תיאזידים): גורמות להפרשת הנתרן.
- חסמי בטא (beta blockers)– גורמים להפחתת הדופק ועוצמת התכווצות הלב.
- חוסמי תעלות סידן (– מונעים כניסת סידן לתאים וגורמים להרפיית השריר החלק הנמצא בדפנות כלי הדם.
- מעכבי האנזים המהפך (ACE inhibitors) - מעכבים את האנזים ACE הפועל להעלאת לחץ הדם דרך ציר רנין אנגיוטנסין.
- חוסמי הרצפטור לאנגיוסטין 2 (ARBs) – חוסמים את הקישור של אנגיוטנסין לרצפטור שלו ובכך מונעים את העלייה של לחץ הדם דרך ציר רנין אנגיוטנסין.
בחירת התרופה המתאימה
התאמת הטיפול התרופתי תעשה בהתאם למספר גורמים ביניהם: דרגת לחץ הדם ההתחלתית של המטופל, הנתונים הדמוגרפים, נוכחות גורמי סיכון ופרופיל תופעות הלוואי.
יש להתמיד בטיפול ולבצע הערכה מחודשת כשבועיים שלושה לאחר התחלת הטיפול.
