דיכאון הוא הפרעה נפשית נפוצה, השייכת לתחום "הפרעות במצב הרוח", שכן הביטוי העיקרי שלו הוא מצב רוח ירוד לאורך שבועות או חודשים. בהגדרתו הקלינית, דיכאון נחשב למחלה הכוללת גם מאפיינים נפשיים נוספים ומאפיינים גופניים. כאשר דיכאון נמשך לאורך חודשיים, כלומר הופך לכרוני, הוא עלול לגרום לפגיעה משמעותית באיכות החיים, בתפקוד ואף עלול לסכן חיים במצבים מסוימים.
הסובלים מדיכאון עלולים לסבול מתחושת אשמה, דימוי עצמי נמוך, הפרעות שינה, הנאה ירודה, עייפות וחוסר אנרגיה, ירידה בריכוז ועוד.
דיכאון הוא מחלה לכל דבר ובכדי להצליח ולהירפא מומלץ לפנות לטיפול. קיימים טיפולי פסיכותרפיה וטיפולים תרופתיים.
פסיכותרפיה
טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (CBT)
הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי פועל בשני מישורים מקבילים: טיפול קוגניטיבי - המכוון לזיהוי דפוסי חשיבה טורדניים ומאיימים והחלפתם בדפוסי חשיבה שונים, מעודדים והגיוניים. במישור השני נמצא הטיפול ההתנהגותי, המאפשר את פיתוחם של דפוסי התנהגות יעילים להתמודדות עם מצבים שנתפסו בעבר כמאיימים.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא טיפול ממוקד, קצר מועד הנמשך לרוב בין 3 ל-6 חודשים.
טיפול פסיכודינמי
גישה פסיכולוגית זו המתייחסת לדיכאון כאל תסמין המעיד על מצוקה נפשית עמוקה ומצבי משבר, לעתים הוא נתפס כמרכיב אישיותי. בטיפול הדינמי מנסים לבדוק כיצד התהווה הדיכאון, בעקבות אילו אירועים הוא התפתח ואיך ניתן להשתחרר ממנו.
מהו הטיפול התרופתי לדיכאון?
הנחת היסוד של הטיפול התרופתי היא שנחוץ וויסות של רמת המוליכים העצביים (הנוירוטרנסמיטורים) בעיקר של הסרוטונין, הנוראדרנלין והדופמין. תרופות נוגדות דיכאון נחשבות יעילות ועוזרות להקל על המצוקה ועל הסבל שנגרמים מהמחלה. אמנם ידוע כי לתרופות נוגדות דיכאון עלולות להיות תופעות לוואי, אולם הגישה היא שמאחר שקיים מגוון רחב של תרופות, ניתן להתאים לכל אדם את הטיפול המתאים לו ביותר, המורכב ממנגנון יחיד או ממספר מנגנוני טיפול, ועם כמה שפחות תופעות לוואי.
קבוצות התרופות הנפוצות לטיפול בדיכאון הן:
כיצד תסייע להצלחת הטיפול?